שירקאבאן: חורבות בירתם של שושלת בגראטיד על גדות נהר אחוריאן
על הגדה הימנית של נהר אחוריאן (בטורקית: Arpaçay), במרחק של כמה קילומטרים מהגבול הארמני-טורקי המודרני, שוכנות חורבות שירקאבן — עיר ארמנית עתיקה, ששימשה בין השנים 890–929 כבירת ממלכת בגראטיד. שמה הטורקי של העיר הוא יראזגאבורס; היא מקבילה לכפר צ'טינדוראק של ימינו במחוז אקיאקה שבמחוז קארס. כיום נותרו מהעיר רק יסודות המבצר ושברי כנסיית סורפ פרקיץ' (הגואל הקדוש) — אך חשיבותו ההיסטורית של המקום עצומה: כאן בדיוק, בשנת 890, הכתיר הקתוליקוס גבורג השני את המלך סמבאט הראשון, ובכך הניח את היסודות לתור הזהב של המדינה הארמנית.
היסטוריה
היישוב קם במאה ה-7 בשם Yerazgavors; ההיסטוריון הארמני סביוס הזכיר אותו כ"כפר בקנטון שיראק במחוז אייראראט של ארמניה הגדולה". במאה ה-9 הפך המלך סמבאט הראשון משושלת הבגראטידים את היישוב לעיר גדולה, ובשנת 890 העביר לכאן את בירת הממלכה, ושינה את שם המקום ל-Şirakavan. זמן קצר לאחר מכן הוכתר סמבאט במקום זה על ידי הקתוליקוס גבורג השני — אירוע זה מתועד בכרוניקות הארמניות כתאריך מפתח בשיקום הריבונות הארמנית לאחר שלטון ערבי ממושך.
שירקאוון נותרה בירה עד שנת 929, אז העביר המלך אבאס הראשון את הבירה לקארס (אליה עבר מאוחר יותר גם מרכז השלטון, ולאחר מכן לעיר המפורסמת יותר, אני). עם זאת, העיר לא איבדה מחשיבותה: במאות ה-10–11 נמשכה כאן פעילות עירונית ענפה, פעלו בה בתי מלאכה, בית מטבעה ושוקים.
במאות ה-11 וה-12 הייתה לשירקאבאן מצודה מרכזית, מוקפת חומות הגנה איתנות. בשנת 1064 נהרסה העיר על ידי צבאות הסלג'וקים של הסולטאן אלפ-ארסלן — באותה מסע צבאי שהסתיים בכיבוש ובהרס אני. מאוחר יותר שוקמה שירקאבן חלקית על ידי הנסיכים הארמנים ממשפחת זקריאן, אך לא חזרה לחשיבותה הקודמת. בתחילת המאה ה-20 היה זה כבר כפר פשוט עם אוכלוסייה של כ-1,220 תושבים; בשנת 1920 עזבה האוכלוסייה את המקום, ובשנת 1954 נהרסה כנסיית סורפ פרקיץ' חלקית במהלך תרגילים צבאיים טורקיים. בניית הסכר הציפה חלק מהאתרים הארכיאולוגיים שנותרו.
ארכיטקטורה ומה לראות
כנסיית סורפ פרקיץ' (הגואל הקדוש)
האתר ההיסטורי המרכזי של שירקאבן הוא כנסיית סורפ פרקיץ', שנבנתה בשנות ה-880. היה זה מבנה בצורת צלב עם כיפה, בעל אפסיס מרכזי, ארבעה עמודים וכיפה על קשתות. בדיוק כאן הוכתר סמבאט הראשון בשנת 890. עד 1954 נותרו חלק מהקירות והכיפה; לאחר תרגילים צבאיים והרס שבא בעקבותיהם נותרו מהמקדש רק שרידי יסודות וחלקים תחתונים של הקירות. נשמרו תצלומים ישנים של טורוס טוראמניאן משנת 1908, שבעזרתם ניתן לדמיין את המראה המקורי.
המצודה וחומות ההגנה
במאות ה-11–12 הייתה לשירקאבן מצודה מרכזית, מוקפת חומות הגנה עבות. כיום נותרו מהן הריסות אבן, שבעזרתן ניתן לעקוב אחר קווי המתאר של הביצורים. זוהי מערכת אופיינית לאדריכלות הצבאית הארמנית: מצודה במרכז, חומות חיצוניות בהיקף, ומגדלים בכיוונים מרכזיים.
בנייני מגורים ומבני משק
עקבות ארכיאולוגיות מצביעות על בנייה עירונית צפופה, האופיינית לערים ארמניות במאות ה-9–11: בתי אבן, רחובות מרוצפים, מערכת מים. רוב העקבות הללו כמעט ואינן נראות כיום — כמעט הכל מוצף או מוסתר תחת האדמה.
הקשר: נוף אזור הגבול
המקום עצמו חשוב בשל מיקומו — על הגדה הימנית של נהר אחוריאן, הנהר שעליו עובר הגבול המודרני בין טורקיה לארמניה. משטח החורבות ניתן לראות את הצד הארמני שממול; בימים בהירים — הר אראגאץ וצללית אצ'מיאדזין מרחוק. זה יוצר אווירה מיוחדת: החורבות מביטות ישירות אל ארמניה המודרנית.
עובדות מעניינות
- בשנת 890 התקיימה בשירקאבן ההכתרה של סמבאט הראשון — אירוע שהשיב את הממלכה הארמנית לאחר מאות שנים של שלטון ערבי. אירוע זה נחשב לאחד התאריכים המרכזיים בהיסטוריה הארמנית.
- שירקאבן הייתה בירה במשך 39 שנים בלבד (890–929), אך בתקופה זו היא הניחה את היסודות לתקופת הבגראטידים, שהובילה מאוחר יותר לאני — "עיר אלף ואחת הכנסיות".
- ההיסטוריון הארמני טורוס טוראמניאן צילם בשנת 1908 סדרת תמונות של סורפ פרקיץ' — זהו המקור הוויזואלי העיקרי לארכיטקטורת הכנסייה.
- העיר נהרסה באותה מסע צבאי סלג'וקי של אלפ-ארסלן בשנת 1064, כמו גם אני המפורסמת יותר — שתי הערים-האחיות נספו כמעט בו-זמנית.
- בשנת 1954 הרסו תרגילים צבאיים טורקיים את שרידי כנסיית סורפ פרקיץ'; מאוחר יותר, בניית סכר הציפה חלק מהאזור הארכיאולוגי.
איך להגיע
שירקאבן נמצאת ליד הכפר צ'טינדוראק במחוז אקיהאקה שבמחוז קארס, על הגדה הימנית של נהר אחוריאן/ארפאצ'אי. מהעיר קארס — כ-35 ק"מ דרומית-מזרחית, כ-45 דקות נסיעה ברכב. שדה התעופה הקרוב ביותר הוא קרס-הרקאני (KSY), במרחק של 30 ק"מ. קואורדינטות: 40.7157°N, 43.7219°E.
התחבורה הציבורית לצ'טינדוראק מוגבלת: מיניבוסים בודדים מקארס או מאקיאקה. הנוח ביותר הוא לשכור רכב או לקחת מונית מקארס עם חזרה; יש לתאם מראש את השעה.
שימו לב: המקום נמצא באזור הגבול עם ארמניה. לביקור במקום ייתכן שיידרש אישור מהצבא או מהמשטרה הצבאית — יש לברר זאת עם הרשויות המקומיות לפני הנסיעה. הדרך אל החורבות עצמה היא בעיקר דרך עפר.
טיפים למטייל
העונה הטובה ביותר היא סוף האביב, הקיץ ותחילת הסתיו. בחורף אזור קארס מכוסה שלג וקר מאוד. זהו אתר "פראי" ללא תשתיות: אין שלטים, אין גדרות ואין קופות. קחו איתכם מים, חטיפים, מעיל חם (במישור יכול להיות קריר אפילו בקיץ) ונעליים נוחות.
גשו לביקור בתבונה: הנושא הארמני במזרח אנטוליה הוא רגיש, והשהייה באזור הגבול דורשת זהירות יתרה. אל תצהירו הצהרות בקול רם בנוכחות המקומיים, אל תצלמו מתקנים צבאיים ותשתית גבולית. אם יופיעו שוטרים בסביבה, הסבירו להם בשלווה שאתם תיירים המבקרים באתר ארכיאולוגי.
צילום של החורבות עצמן ושל הנוף מותר. הזמן הטוב ביותר הוא בבוקר או לקראת השקיעה: האור האלכסוני מדגיש היטב את מרקם האבן ואת הפתיחות הכללית של הנוף. הגיוני לשלב את הביקור עם נסיעה לקארס (המצודה, הכנסייה הארמנית של שנים-עשר השליחים, כיום מסגד קומבט ג'אמי) ולאני — עיר החורבות הארמנית המפורסמת ביותר באזור זה, במרחק של 50 ק"מ בלבד. יחד, אני ושיירקאוון מספקות תמונה שלמה על תקופת הבגראטידים ועל סופה הטרגי במאה ה-11.