עוד בנושא

שירקאוון — חורבותיה של עיר ארמנית עתיקה, ששימשה בין השנים 890–929 כבירת ממלכת בגראטיד. כאן, בשנת 890, הכתיר הקתוליקוס גוורג השני את המלך סמבאט הראשון, ובכך השיב את הריבונות הארמנית לאחר מאות שנים של שלטון ערבי. אירוע זה נחשב לאחד מהתאריכים המרכזיים בהיסטוריה הארמנית. מאוחר יותר עבר המרכז הפוליטי לקארס, ולאחר מכן לעיר המפורסמת אני, אך שירקאבן נותרה סמל לתחילת תור הזהב של שושלת בגראטיד.

מהעיר נותרו שרידי יסודותיה של כנסיית סורפ פרקיץ' (המושיע הקדוש) מהמאה ה-9, הריסות אבן של חומות המבצר והחומות ההגנתיות, וכן קווי המתאר של הביצורים, שבעזרתם ניתן לעקוב אחר מתווה המצודה. רוב המבנים המגורים מכוסים באדמה או הוצפו לאחר הקמת הסכר. בשנת 1954, תרגילים צבאיים טורקיים הרסו את שרידי החומות והכיפה שנותרו מהכנסייה. המקור הוויזואלי העיקרי לארכיטקטורה שלה הוא תצלומים של ההיסטוריון הארמני טורוס טוראמניאן, שצולמו בשנת 1908.

כן, יש לברר זאת מראש. שירקאבן ממוקמת באזור הגבול עם ארמניה, וייתכן שיידרש אישור מהצבא או מהמשטרה הצבאית כדי להגיע לשם. לפני הנסיעה מומלץ לפנות לרשויות המקומיות בקארס או במרכז המחוזי אקיאקה. אם במהלך הביקור יהיו שוטרי משמר הגבול בסביבה, הסבירו להם ברוגע שאתם תיירים המבקרים באתר ארכיאולוגי.

שירקאבן ואני — שתי ערים מאותה תקופה ומאותה טרגדיה. שירקאבן הייתה בירתם הראשונה של הבגראטים והניחה את היסודות למדינתם; מאוחר יותר הועברה הבירה לקארס, ולאחר מכן לאני. בשנת 1064 נהרסו שתי הערים בידי צבאות הסלג'וקים של הסולטאן אלפ-ארסלן במהלך אותה מסע צבאי. אני נמצאת במרחק של כ-50 ק"מ משירקאבן, וביקור משולב בשתי הערים מעניק תמונה שלמה על תקופת הבגראטידים ועל סופה הטרגי.

לא. שיראקאבן הוא אתר "פראי" ללא כל תשתית: אין שלטי הסבר, אין גדרות, אין קופות, אין שירותים ואין מקומות לאכול בהם. קחו איתכם מספיק מים, חטיפים, נעליים נוחות להליכה בשטח ומעיל חם — אפילו בקיץ יכול להיות קריר במישור. הדרך אל החורבות היא בעיקר דרך עפר.

החורבות ניצבות על הגדה הימנית של נהר אחוריאן (ארפאצ'אי), שעליו עוברת הגבול המודרני בין טורקיה לארמניה. משטח שירקאבן ניתן לראות את הצד הארמני שממול; במזג אוויר בהיר ניתן להבחין באופק בהר אראגאץ ובצללית אצ'מיאדזין. הדבר יוצר אווירה מיוחדת: חורבות הבירה הארמנית העתיקה מביטות היישר אל ארמניה המודרנית.

המקום דורש זהירות וטקט מיוחדים. אין לצלם מתקנים צבאיים, תשתיות גבוליות וציוד צבאי — הדבר אסור ועלול למשוך את תשומת לבם של אנשי המשטרה הצבאית. צילום ההריסות עצמן והנוף שמסביב מותר. הנושא ההיסטורי הארמני במזרח אנטוליה נותר רגיש, ולכן בנוכחות תושבים מקומיים עדיף להימנע מהערות קולניות בנושא זה.

התקופה המומלצת היא סוף אפריל – תחילת יוני (סוף האביב) וספטמבר – אוקטובר (תחילת הסתיו). בתקופה זו מזג האוויר נעים, הנוף ציורי ותנאי התאורה טובים לצילום. בקיץ חם, אך ניתן לבקר במקום; בחורף אזור קארס מכוסה שלג וקפוא מאוד, מה שהופך את הטיול אל החורבות לקשה. התאורה הטובה ביותר לצילום היא בבוקר או שעה לפני השקיעה.

סיור רגוע בין שרידי כנסיית סורפ פרקיץ', חומות המבצר והנוף הכללי ייקח כ-1.5 שעות. אם אתם מתעניינים בהיסטוריה ורוצים לבחון מקרוב את קווי המתאר של הביצורים או לשבת ולהשקיף על נהר אחוריאן — הקצו לכך 2–2.5 שעות, כולל זמן הנסיעה מהכפר הקרוב ביותר.

כן, וזה מומלץ. מסלול הגיוני: קארס (המצודה, כנסיית שנים-עשר השליחים — כיום מסגד קומבט ג'אמי) → שירקאוון → אני. שלושת האתרים הללו נמצאים ברדיוס של 50 ק"מ ומכסים תקופות שונות בהיסטוריה הארמנית והימי-ביניימית של האזור. אני — אתר המוגן על ידי אונסק"ו — מספק את התמונה הברורה ביותר על תור הזהב של ממלכת בגראטיד; שירקאבן מציג את מקורותיה.

התחבורה הציבורית לכפר צ'טינדוראק מוגבלת ביותר: מיניבוסים בודדים מקארס או ממרכז המחוז אקיאקה יוצאים בתדירות לא סדירה. האפשרות הנוחה ביותר היא לשכור רכב בקארס או לקחת מונית עם זמן המתנה מוסכם מראש. שדה התעופה הקרוב ביותר הוא Kars Harakani (KSY), במרחק של כ-30 ק"מ מהמקום. מקארס עצמה ועד לחורבות — כ-35 ק"מ, כ-45 דקות נסיעה בכביש מהיר ובדרך עפר.

לפני היציאה מקארס, צרו קשר עם משטרת הגבולות המקומית או עם הנהלת מחוז אקיאקה ובדקו האם נדרש אישור מיוחד לביקור בשטח הגבול הסמוך לנהר אחוריאן. הדרישות עשויות להשתנות; מומלץ לברר זאת מראש כדי להימנע מלהסתבך במחסום.

שירקאוון שוכנת ליד הכפר צ'טינדוראק, כ-35 ק"מ מדרום-מזרח לקארס. התחבורה הציבורית אינה סדירה, ולכן האפשרות הטובה ביותר היא לשכור רכב או לקחת מונית מקארס עם שעת חזרה קבועה. אם אתם נוסעים במונית, סכמו מראש על המתנה במקום: לא ניתן להזמין מונית מהאתר. הקטע האחרון של הדרך אל האתר הוא דרך עפר, שניתן לעבור בו ברכב רגיל במזג אוויר יבש.

במקום אין חנויות, בתי קפה או שירותים. קחו איתכם מספיק מים (לפחות 1.5 ליטר לאדם), חטיף קל, קרם הגנה וכובע. הנעליים צריכות להיות נוחות להליכה על קרקע לא ישרה ועל אבנים. גם ביום חם, קחו איתכם מעיל רוח או ז'קט: במישור הפתוח ליד הנהר יכול להיות קריר ורוחני.

התחילו ביסודות כנסיית סורפ פרקיץ' — האתר ההיסטורי המרכזי של שירקאבן, שנבנה בשנות ה-880. כאן הוכתר בשנת 890 המלך סמבאט הראשון. עברו בין השרידים שנותרו בחלקים התחתונים של הקירות, ולאחר מכן עברו אל ערימות האבנים של ביצורי המבצר: על פי קווי המתאר שלהם ניתן לשחזר את מיקומה של המצודה והחומות החיצוניות. אל תמהרו — השרידים הצנועים למראה דורשים דמיון והכרת ההקשר כדי לחשוף את עומקם ההיסטורי.

התקדמו אל גדת נהר אחוריאן (ארפאצ'אי), שעליו עובר הגבול הממלכתי. מנקודה זו, במזג אוויר בהיר, ניתן לראות את הצד הארמני, את הר אראגאץ ואת קווי המתאר של אצ'מיאדזין. זהו מקום בעל אווירה ייחודית, שבו ההיסטוריה העתיקה והגיאופוליטיקה המודרנית נפגשות בנקודה אחת. זכרו: אסור לצלם מתקנים צבאיים וגבוליים; מותר לצלם את החורבות והנוף.

כדי לקבל תמונה מלאה על תקופת הבגראטידים, כדאי לשלב באותו יום או למחרת ביקור בעיר ההריסות אני (כ-50 ק"מ משירקאבן) — האתר המשומר ביותר של תרבות זו, המוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בקרס עצמה, בקרו במבצר מימי הביניים ובכנסייה הארמנית לשעבר של שנים-עשר השליחים (Kümbet Camii). מסלול זה מספק תמונה כרונולוגית קוהרנטית של פריחתה ושל נפילתה של ממלכת בגראטיד.